איטום תפרי התפשטות אנכיים ואפקיים מתבצע כדרך קבע במבנים החל משלב תכנונם.

תפקידו של תפר התפשטות הנו להפריד בין חלקי הבנין ולאפשר את תנועת ההתפשטות וההתכווצות בין חלקיו ללא העברת לחצים ועומסים בינהם. תפקידו לכוון את מיקום היווצרות
הסדקים במבנה אשר נגרמים עקב התכווצות או התפשטות הבטון כתוצאה מהבדלי הטמפרטורה וכתוצאה מתהליך התקשותו של הבטון לאחר יציקתו. התפר מאפשר תנועת התכווצות
והתפשטות חופשית בין חלקי המבנה ועל ידי כך מונע את היווצרותם של סדקים במקומות אקראיים ובלתי מתוכננים.

במרבית המקרים מתוכנן תפר ההתפשטות להאטם עם חומר איטום פוליאוריטני משחתי (מסטיק בשפופרת או בתרמיל) כאשר לעיתים מתבצע איטום עליון נוסף המשמש לבטחון נוסף,
להגנה מכנית על האיטום המשחתי ולשם הרחקת מקורות המים מאזור התפר. (במקרים של איטום תפרים תת קרקעיים, תת רצפתיים ,בחניונים ומשטחי הליכה/נסיעה מתבצע בדרך כלל
איטום ייעודי באמצעות תפרים מכנים המקובעים בבטון בשלב היציקה או לאחריה).

משום שתפרי התפשטות נתונים תמיד תחת תנאי תזוזה (התכווצות או התפשטות) יש צורך לאטום אותם באמצעות חומרי אטימה גמישים אשר יעמדו בתנודות אלו וישמרו על כושר
גמישותם למשך שנים ארוכות. החומרים הפוליאריטנים המשחתיים הוכחו כיעילים ביותר לצרכים אלו. כתוצאה מכך פותחו סוגים שונים של חומרי איטום פוליאריטנים גמישים כאשר
לכל אחד מהם הותאמו תכונות יעודיות משלו באשר לכושר האלסטיות וכושר העמידות מפני תקיפות כימיות שונות ( דלקים, שמנים ועוד).

מאמר זה מתאר את אופן הבצוע הנכון של איטום תפרי התפשטות עם מסטיקים פוליאוריטנים ואת הסיבות הנפוצות לכשלים בבצוע מערכות איטום מסוג זה. להמחשת הנאמר מומלץ
להעזר בשרטוטים של תפרי התפשטות בגלריית התמונות. (ניתן לפתוח עמוד דפדפן
חדש ולדפדף בשרטוטים ביתר נוחיות).

איטום נכון של תפר התפשטות

הכלל החשוב ביותר שיש להבין בעת איטום תפר התפשטות הנו שחומר האיטום צריך להיות מסוגל לעמוד בתנועות מתיחה או התכווצות לצדדים.

עובדה זו נשמעת מובנת מאליה אך למרות זאת אלפי מקרי כשל בתפרי התפשטות נגרמים כתוצאה מאיטום חובבני על ידי קבלנים ומבצעים שונים אשר מניחים שעליהם פשוט “למלא”
את התפר ,ללא הבנה על אופן תיפקודו.

על מנת לאפשר לחומר הפוליאורטני להמתח או להתכווץ בחופשיות לצדדים חובה להקפיד על עובי מתאים של החומר ועל כך שהחומר יוצמד לדפנות התפר בלבד ויושאר חופשי לגמרי
בחלקו האחורי (בגב התפר).

עובי דק מדי של החומר כמובן יגרום לקריעתו בעת מתיחה.

ואולם רבים אינם מבינים כי עובי גדול מדי יגרום להפחתת כושר ההתמתחות (האלסטיות( של החומר ולהתנתקותו מהדפנות. יעידו על כך אותם מקרים בהם הלקוח (או הקבלן)
מתעקש על מילוי התפר בכמויות גדולות מדי של חומר, “ליתר בטחון”.

הדבקת החומר בגב/ בעומק התפר תגרום אף היא להפחתה משמעותית בכושר האלסטיות שלו ותגרום לכשל (ניתוק מהדפנות) בעת מתיחה או התכווצות משום שהחומר לא יוכל להמתח או
להתכווץ במלואו עקב היותו דבוק בחלקו האחורי.

לצורך מניעת הדבקות החומר בגב התפר פותחו פרופילים גמישים דמויי ספוג (בדרך כלל עשויים מפוליאוריטן או פוליאותילן) שיעודם הנו למנוע את הידבקות החומר אל גב
התפר. בנוסף- משמש פרופיל הגיבוי לצורך הגבלת עוביו של חומר האיטום. (גם כאן אנו עדים לאי הבנות רבות מצד קבלנים ומבצעים אשר מניחים כי פרופיל הגיבוי נועד בכדי
“למנוע ביזבוז של חומר”….).

אטימה נכונה של תפרי התפשטות דורשת גם הכנת שטח נאותה. על הדפנות להיות חלקות ונקיות מחלקי טיח ובטון רופפים, שכבות צבע, אבק וכדומה.

לבסוף- יש לבחור את חומר האיטום הנכון המתאים לרוחבו של התפר ולעבידותו. לצורך בחירה נכונה של החומרים יש לפנות אל היצרנים השונים אשר חלקם מופיעים ברשימת
החומרים אשר בסיום מאמר זה.

מפרט טכני לאיטום תפר התפשטות

1. נקיון דפנות התפר באמצעות דיסק חשמלי והסרת חלקי טיח או בטון רופפים, שאריות צבע וכדומה. נקיון פנים התפר מגופים זרים כגון לוחות קלקר שהושארו ביציקה ועוד.
נקיון האבק לאחר סיום העבודות.

על פני השטח להיות נקיים ויבשים לגמרי. במקרה של בטון חדש יש להמתין 21 עד 28 יום לפני בצוע העבודות ובכל מקרה אין לעבוד על גבי שטח רטוב. (בהקשר זה ראה בהמשך
גם את סעיף “תיקון תפרי התפשטות”).

2. החדרת פרופיל גיבוי אל עומק התפר- בהתאם לרוחבו של התפר ולהוראות היצרן של חומר האיטום.

עובי החומר יהיה בדרך כלל כמחצית מרוחבו של התפר, כך שבתפר שרוחבו 3 ס”מ יהיה עובי החומר 1.5 סנטימטרים ובתפר שרוחבו 2 ס”מ יהיה עובי החומר 1 סנטימטר. בתפרים
רחבים מאוד לעיתים לא נהוג להמשיך עם יחס זה ועובי החומר ישאר כ 1.5 או 2.0 ס”מ, תמיד בהתאם להוראות היצרן. קיימות טבלאות לחישוב עוביו של החומר בהתאם לרוחב
התפר ולסוג החומר- אצל היצרנים השונים.

יש להחדיר את פרופיל הגיבוי לעומק הרצוי ולדאוג לכך שהפרופיל יהיה צמוד בחזקה אל הדפנות. אי הצמדת הפרופיל אל הדפנות תגרום לדחיפתו של הפרופיל כלפי פנים בעת
מילוי התפר ולעובי חומר גדול מהרצוי. לצורך הנוחות בהכוונת הפרופיל לעובי המתאים ניתן להעזר בכפיסי עץ יעודיים (שאפשר גם להכינם באופן עצמאי) ואשר יעודם להכוונת
העומק הרצוי של פרופיל הגיבוי בתפר.

להשגת אחיזה טובה יש לעבוד תמיד עם פרופיל גיבוי הרחב מעט יותר מרוחבו של התפר ולהחדירו בכוח באמצעות היד או באמצעות כפיסי העץ המתוארים לעיל.

3. חיתוך פינות הבטון בקצות התפר על מנת ליצור פאזה (שיפוע).

פאזה זו נועדה למנוע את שבירת הפינה בשלב כלשהו בעתיד. במשטחי הליכה אפקיים מסייעת פאזה זו גם למניעת פגיעה מכנית (כגון בעיטה או גרירת חפצים) אשר עלולה לגרום
לתלישה חלקית של החומר מהדפנות.

4. מריחת שכבת יסוד בדפנות התפר באמצעות מכחול והנחה לייבוש למשך כ 15 דקות עד 60 דקות, (בהתאם להוראות היצרן).

חומר יסוד זה (פריימר) נועד לוודא היצמדות מקסימלית של חומר האיטום אל דפנות התפר. חומרי יסוד יעודיים קיימים אצל חלק מהיצרנים וחובה לעשות בהם שימוש. בכל מקרה
אין לבצע אטימה של תפרי התפשטות ללא חומר יסוד (פריימר זה משום שחומר האיטום עלול לתנתק מהדפנות בשלב מאוחר יותר.

אין להמתין זמן רב מדי לאחר ייבוש שכבת היסוד (הפריימר) ובמקרה שעברו יותר ממספר השעות המומלצות על ידי היצרן (בדרך כלל כ 5 שעות) יש צורך לבצע שכבת יסוד
(פריימר) נוספת.

5. מילוי התפר בחומר האיטום באמצעות אקדח ההזרקה.

בעת המילוי יש להמנע מיצירת בועות אויר בתוך החומר. לשם הנוחות והיעילות בעבודה יש לחתוך את הפיה שבקצהו של האקדח כך שתהיה מעט יותר צרה מרוחבו הממוצע של התפר.
בצורה זו יהיה אפשר להתקדם לאורך התפר בצורה מסודרת וללא הפסקות כאשר תמיד יש למלא את התפר עם מעט יותר חומר מהדרוש (מעט מעל למפלס הסופי המתבקש).

6. החדרת החומר לעומק התפר, הצמדתו אל הדפנות והחלקתו.

פעולה זו מתבצעת מיד לאחר החדרת החומר עם אקדח ההזרקה ואין להמתין עמה יותר ממספר דקות. החדרת החומר אל התפר, הצמדתו אל הדפנות והחלקתו מתבצעים בפעולה אחת
באמצעות אצבע טבולה במי-סבון. מי הסבון מאפשרים מגע ידני עם החומר כך שלא ידבק אל האצבע ומאפשרים את החלקתו עד לקבלת מראה אחיד ואסטטי.

יחד עם זאת יש לשים לב לכך שמי הסבון לא יזלגו אל אזור דפנות התפר משום שבמקרה כזה לא תתאפשר הידבקות החומר אל הדופן. במקרה שקיים חשש כזה יש להחדיר תחילה את
החומר באמצעות אצבע נקיה (ללא סבון) או באמצעות שפכטל או כפיס עץ ברוחב המתאים ורק לאחר מכן לבצע את ההחלקה עם מי הסבון.

שאריות חומר יש לנקות באמצעות מטלית ספוגה בטרפנטין או בטינר – ובעוד החומר טרי. זמן הייבוש של החומרים הפוליאוריטנים משתנה בהתאם לסוג החומר ובאופן כללי קצב
הייבוש נע בדרך כלל בין 2 ל 4 מילימטר ביום (בעובי). במידת הצורך ניתן גם לבצע צביעה על גבי חומר האיטום לאחר התקשותו הסופית , ועל פי הוראות היצרנים השונים.

תיקון תפרי התפשטות

הדרך הנכונה והטובה ביותר לתיקון לקויי-איטום בתפר התפשטות ישן הינה להוציא את החומר הישן ולתקן על פי המפרט שהובא לעיל.

במקרה ומבצעים תיקון מקומי של קטע קטן בלבד רצוי לתקן עם אותו סוג חומר. יש לנקות היטב את החומר הישן באזור החיבור בין שני החומרים (בין הישן לחדש). ניקוי קצות
החומר הישן מתבצע באמצעות המסה בטינר ו/או חיתוך חלקי באמצעות סכין חיתוך, עד לקבלת חומר “חיי” ונקי. נקודת החיבור בין חומר חדש לישן תהיה תמיד נקודה רגישה לכשל
ומומלץ “לטפס” עם החומר החדש לפחות 4-5 סנטימטר על גבי החומר הישן.

הסרת חומרי איטום ישנים מתוך תפר התפשטות יכולה להיות עבודה קשה ומיגעת אשר מייקרת את עלות העבודות. כתוצאה מכך קיימים תיקונים רשלניים אשר בהם חומר איטום חדש
הונח ישירות על גבי החומר הישן, ללא עובי מספק וללא פרופיל גיבוי בגב התפר. תיקונים מסוג זה נועדים לכשלון במוקדם או במאוחר, לרוב כתוצאה מעובי בלתי מספק של
חומר התיקונים. ניתן לבצע איטום נוסף על גבי חומר איטום ישן ובתנאי שתחול הפרדה בין השכבות ושיהיה עובי מספק לחומר החדש. במידה ועומק התפר מאפשר זאת יש להפריד
בין החומרים באמצעות פרופיל גיבוי או אפילו באמצעות נייר-דבק ולעבוד על פי המפרט המתואר לעיל- כאילו מדובר בתפר חדש לגמרי.

במידה וחלה פגיעה בדפנות התפר יש לתקן את המקום באמצעות חומרים צימנטים מיוחדים לתיקונים או באמצעות מלט וחול (1:2.5) ובתוספת דבק על בסיס לטקס. יש לבצע שכבת
יסוד צימנטית המרכבת ממלט וחול 1:1 ודבק לטקס בשעור 50 אחוז מכמות המים שבתערובת ולעבוד בשיטת רטוב-על-רטוב. לתאור מדוייק יותר של עבודה זו יש לפנות למאמר על עבודה נכונה עם חומרי מליטה – יסודות איטום | שיקום מבנים.

בשום מקרה אין לתקן את שפתי התפר עם חומרים חלשים כגון טיט/ טיח. לאחר סיום התיקונים יש לבצע אשפרה במשך כיומיים שלושה (בהתאם לעובי התיקון) ולהמתין לייבוש מלא
של התיקון לפני המשך העבודות.

במקרה של תיקון דחוף (כמו לפני גשם) ניתן לבצע תיקון של הדפנות באמצעות חומר אפוקסי מהיר ייבוש ולאחר מכן (כשעה אחר כך או על פי הוראות היצרן) לבצע את האיטום של
התפר. בשיטה זו ניתן גם לבצע שכבת אפוקסי דקה על גבי תיקוני בטון שעדיין לא התייבשו לחלוטין ואחר כך להמשיך עם איטום התפר. כאשר עושים שימוש בחומר האפוקסי אין
למרוח חומר יסוד (פריימר) על גבי האפוקסי אלא רק על גבי משטחי הבטון. שיטה “מזורזת” זו איננה מומלצת והינה בבחינת ברירת מחדל למקרים בהם נחוץ איטום תפר מיידי.
בנוסף קיים חומר יסוד (פריימר) המיועד לבצוע על גבי משטחי בטון לחים אך גם כאן יש להמנע משימוש יתר בשיטה זו ולהשתמש בה רק במקרים מיוחדים ועל פי הוראות
היצרנים, משום שהשימוש בשיטות שהוזכרו לעיל יכול לגרוע מאיכות האטימה עקב אדי המים שנפלטים מיציקת הבטון (או מהתיקון) בעת תהליך הייבוש וההתקשות שלו.

איטום סדקים או תפרי התפשטות קטנים

כאשר קיים צורך לאטום סדקים קטנים או תפרים ברוחב של מספר מילימטרים בלבד – וכאשר לא ניתן להחדיר פרופיל גיבוי אל עומק הסדק / התפר, יש לחתוך את הדפנות עם דיסק
חשמלי וליצור צורה של משולש. באופן זה נגדיל את שטח הפנים של הדפנות ואחיזת החומר בדפנות תהיה חזקה יותר ותאפשר את התמתחות או התכווצות החומר לצדדים.

חומרי איטום לתפרים

קיימים בשוק כחמישה או שישה חברות ויבואנים שונים המשווקים חומרי איטום פוליאוריטנים (ואחרים) לתפרי התפשטות. החברה המובילה בתחום זה היא ללא ספק חברת סיקה אשר
מיוצגת בארץ על ידי חברת גילאר. לחברה סוגים שונים של מוצרים פוליאוריטנים לתפרי התפשטות אשר חלקם העיקרי מובא להלן בצרוף קישור למידע הטכני המתאים.

בנוסף חדרו אל השוק חומרים מקבילים אשר המובילים שבהם הנם של חברות ביטום ונגב.

מנסיוננו עם מספר חברות וחומרים ולאחר בצוע של עשרות אלפי מטרים של תפרי התפשטות שונים ומשונים – הננו ממליצים לבצע איטום עם חומרים פוליאוריטנים אך ורק תוך
שימוש בפריימר (חומר יסוד). מספר חברות טוענות שניתן להשתמש בחומרים שלהן גם ללא פריימר כלל אך מנסיוננו אין לזה אחיזה במציאות ואורך החיים של תפרים אלו מוגבל:
החומר יתנתק מהדפנות בתנאי מאמץ או לאחר מספר שנים. חומרים אחרים שאינם פוליאוריטנים (על בסיס אקרילי, סיליקוני או ביטומני) אינם מומלצים לאטימת תפרי התפשטות
ואורך חייהם קצר יותר.

להלן רשימה של מספר חברות ומוצרים מובילים שבחרנו להציג.

מוצרי סיקה- חברת גילאר בע”מ:

סיקפלקס FC11
– מצויין למילוי ואיטום סדקים בבטון, כושר מתיחה 400 אחוז, יבוש מהיר יחסית.

סיקפלקס Pro2HP
– לתפרי התפשטות, מאפשר יישום לתפרים רחבים, גמיש מאוד, כושר מתיחה 800 אחוז, עמיד ב UV, מאפשר צביעה, אינו מפתח בועות אויר.

סיקה פריימר WASP
+ פריימר WASP לבטון רטוב,עם סימון

Sika wet application

סיקפלקס Pro3WF
– עמיד בכימיקלים, דלקים ושמנים, לתפרים רחבים מאוד (8 ס”מ).

סיקפלקס קונסטרקשן
– לתפרי התפשטות, גמישות 25 אחוז מרוחב התפר,

ביטום בע”מ:

וולקם 116

– כושר התפשטות 25 אחוז, ליישום עם פריימר Tremco 1 כנ”ל.

וולקם 921

– גמיש לתפרים דינמיים במיוחד (לתפרים אנכיים עד 30 מ”מ בלבד).

נגב טכנולוגיות:

Masterflex 476- לתפרי התפשטות, עם פריימר מסוג .Elasto-primer

לסיכום
:

תפרי התפשטות יש לאטום או לתקן על פי המפרטים המומלצים המובאים להלן אך בכל מקרה יש לפנות אל יצרני החומרים ולעבוד על פי הוראותיהם בלבד. מאמר זה אך מסכם את
נסיוננו בתחום זה של איטום תפרי התפשטות בבטונים.

קיים מיגוון רחב ביותר של מוצרים פוליאוריטנים משחתיים המונה עשרות מוצרים נוספים שלא נכללו במאמר זה. אלו הם חומרי הדבקה על חומרים שונים (פלסטיק, מתכת,
זכוכית, אלומיניום ועוד) חומרים המיועדים לעמידה בטמפרטורות גבוהות, בתקיפות כימיקלים חזקות ועוד. מאמר זה התייחס לעבודה על תפרי התפשטות במבני בטון בלבד.

איטום תפר התפשטות אמור להחזיק מעמד עשרות שנים בתנאי שהביצוע נכון, שתכנון רוחב התפר היה מדוייק מלכתחילה, שבחירת החומר נעשתה בהתאם ושלא היו תנאים חריגים
ובלתי צפויים במבנה עצמו.

נשמח לסייע בכל שאלה ולקבל הערות לענין זה באמצעות פורום איטום ושיקום.

מאמר נוסף רלוונטי לתחום זה הנו המאמר על בעיות רטיבות במבנים טרומים. מאמרים נוספים- במדור מפרטי איטום ושיקום.