תקן זה חל על איטום של רצפות ואיטום קירות של מבנים תת-קרקעיים (או של חלקיהם) להגנה מפני חדירת מים ולחות לתוכם. התקן חל על חלקי מבנה שחלקם התת-קרקעי עשוי בטון. התקן דן באמצעים השונים שיש לנקוט לצורך איטום רצפות וקירות במבנים תת-קרקעיים. האמצעים למניעת חדירת מים ולמזעור מעבר אדי מים דרך רצפות וקירות: במבנים התת-קרקעיים שתקן זה חל עליהם הם אלה: – איטום באמצעות ממברנות איטום למיניהן – איטום אינטגרלי כחלק ממערכת הקונסטרוקציה – ניקוז המים – שילוב בין האמצעים. התקן מצביע על שיטות להערכת הסיכון לחדירת מים ולחות ועל האמצעים שיש לנקוט בהתאם להערכת הסיכונים. התקן חל על חלקי המבנה (או חלק מהם) שפני המעטפת שלהם מתחת לפני הפיתוח העיליים הסופיים. עם זאת התקן גם על חלקי מבנה שנבנו במדרון, אף אם רק חלק מהרצפה התחתונה נמצא מתחת לפני הפיתוח העיליים הסופיים.

אטימות; איטום; חדירת מים; חיוניות המבנה; חלחול; לחות; מבנה; מבנה עזר; מבנה תת-קרקעי; מזעור מעבר אדי מים; מחסום אדים; ממברנת איטום; מקדם חלחול הקרקע; עומד מים (עומד הדרולי); עומד מים מרבי; עמידות למעבר אדי מים; עמידות לחדירת מים; עצר מים; פני הפיתוח העיליים הסופיים; קיר דיפון; תוסף אטימה לבטון; מזמין העבודה.